הסוף

הסוף.

אז ככה הסיפור והרומן שלי שרציתי לכתוב על אחמד השיפוצניק, התחיל עוד מימי נעוריי כשהייתי צעיר, והוריי היו הורים צעירים ברוחם ובנפשם, שמרו עלינו מכל משמר, הורים למופת ולתפארת ולטהרת משפחתי לדורות. בכל מקרה אבא שלי הכיר את אחמד השיפוצניק ממש במקרה, אבא שלי עבד בזמנו בתור רתך במסגרייה, אחמד היה אחד השוליות שם, אחד מהעובדים היותר שחורים, לא שהעבודה שם של בעלי המקצוע הזה לא הייתה שחורה מספיק. רתכות, פועלי בניין, מסגר, אינסטלאטור, קבלני איטום מורשים ועוד הרבה מקצועות כאלה שכבר שכחנו מהם, אף אחד לא רוצה לעבוד בהם, אפילו לא בנים של.. העבודות האלה, לצערי, עדיין קיימות, עדיין יש אנשים שעובדים במקצועות האלה, למרות שרובם כבר מבוגר, והדור שמחליף אותם הוא לא בדיוק דור, אלא יותר נכון להגיד העם שמחליף אותם הם אותו מיעוט שחי במדינה שלנו, רק הם מוכנים לעבוד בעבודות כאלה, אגב העבודות הללו, המקצועות הללו שכבר נמוגים להם לאט בעידן הטכנולוגי, מהר מאוד מתמוססות ומתחלפות על ידי מכונות חרוצות ומדויקות שעושות את העבודה יותר מהר ויותר מדויק, למרות שיש מקומות שבהם צריך יד אדם, נכון. ואפילו יש מקומות שרובוט לא יכול להגיע להם ולעשות את העבודה במקום המקצוע של האדם. בנוסף לכך, יש את עניין הניסיון חיים, שלמכונה אין, אם תשווה מכונה לבן אדם תראה שלמכונה אין רגשות, ואין את היכולת להגדיל ראש, למרות שמצד שני, גם אין לה את היכולת להקטין ראש, באותה מידה- מה שהופך את היתרון לחסרון, אבל עדיין אני מאמין שהגדלות ראש של האדם מכפרת, עדיין, על היכולת של המכונה הטכנולוגית. ההשלכות של כל הקדמה הזאת שמטילה ספק וצל על עבודתן של אותם בעלי מקצוע, הם השלכות רבות עוצמה, שכן הדבר הראשון שזה יוביל אליו יהיה צמצום כוח האדם וצמצום שעות העבודה של האדם. כלומר, נגיע למצב שאולי אנחנו נשלוט על המכונות אבל להן, בגלל היתרון שלהן, יישלטו על קצב החיים שלנו שגם ככה הולך ומתקדם במהירות בעידן הזה, חלק יגידו שהם רואים את הסוף וחלק יגידו שיש עוד זמן להספיד את העבר, השאלה היא- הסוף של מי ??